האחדת כתיב, משמעותה כתיב אחיד לכל אורך הספר במלים לועזיות, במלים שאפשר לכותבן בשני אופנים ועוד. כך לדוגמה, המלה "קופסא" לא תוכל להופיע פעם אחת ב-א' ופעם נוספת כ"קופסה" ב-ה', או למשל סן פרנסיסקו ולא פעם כך ופעם סאן פרנסיסקו. כתיב אחיד הוא משתנה מוקפד מאוד בספר ישראלי טוב. קורא איכותי לא יהסס להניח מידיו ספר שאינו ערוך לשונית באופן המניח את הדעת וגם לא ירכוש יותר ספרים מאותו בית הוצאה, שאינו מקפיד על עריכה לשונית נכונה.

עריכה ספרותית של ספר, תפקידה להקפיד על סגנונו של הכותב, על המִשְׁלב הלשוני הראוי (לא לדבר בשפה גבוהה מדי כשהדוברים הם פועלים בבית-חרושת ולא לדבר בשפה נמוכה מדי כשהדוברים הם פרופסורים באוניברסיטה וכיוצא באלה דוגמאות).
כמו כן, העורך הספרותי מקפיד על נאמנות לזמן, לתקופה שבה נכתב הספר, לדוגמה: בספר שנכתב על אירועים שאירעו בשנות השלושים, יש להקפיד שלא להכניס תוכניות רדיו שלא היו קיימות אז, סגנונות לבוש, שמות מודרניים מדי של אנשים ועוד.
העורך הספרותי צריך להתאים את השפה לכל אורך הספר. להשאיר שגיאות אם זו שפת ילדים, או עגה עילגת של אנשים בשנות החמישים, יוצאי מעברות, להקפיד על דיקציות לשוניות נכונות, כמו בעגה כושית או דרומית בארצות-הברית, ועוד.
כמו כן, על העורך הספרותי לשים לב שהכותב לא יחזור על מטבעות לשון קבועות לעתים קרובות מדי ובכך יביע דלות לשונית.

דוגמאות:
רוח קלה נשבה, שיעול קל, נע קלות ברוח…
לגמתי לאטי, התנהל לאטו, הווילון התבדר לאטו ברוח.

יש ספרים שבהם הכותב מספר על נשים שתמיד מתוארות כבלונדיות, כחולות עיניים וחטובות חמוקיים וכל הגברים הם תמירי קומה, שחורי בלורית, בעלי מבט חודר. מובן שחייבים לגוון כי אין היגיון בכך והטקסט לא נשמע אמין באוזני הקורא.
ברצף הסיפורי, יקפיד העורך הספרותי על מקומות שבהם כדאי להרחיב את הטקסט או לצמצמו. עליו לשים לב מתי הסיפור מַלְאֵה את הקורא ומתי הוא חסר. כמו כן, חשוב לקצץ פרטים שהם בעלי תכנים חסרי חשיבות.
הן העריכה הלשונית, הן הספרותית, חשובות ביותר לגיבוש זהותו המלאה של הספר.