ספר החודש - היעד

הוא הגיע בבוקר, לאחר טיסת לילה, ללא כל קשיים בשדה התעופה. יותר נכון, הוא ציפה לקשיים רבים שלא התעוררו בסופו של דבר, כך שבעצם ניתן להגיד שלא היו בעיות. הוויזה אושרה, הדרכון היה בתוקף עד קץ הימים, במטוס היו מעט אנשים. כיום מגיעים לכאן רק טיפשים, מתאבדים, שכירי חרב, סוחרי נשק או עיתונאים עם יותר צמא לתהילה מאשר תאים אפורים. בכל זאת, מעבר הגבול היה אטי. נוסע עתיר ניסיון בטיסות, אולי איש עסקים, מלמל לעצמו: בירוקרטים מהתחת. היה צדק בדבריו. ידוע היה לכול שלא נותר דבר מהמדינה, שכבר לא הייתה מדינה אלא שטח, שטח של מוות, קרקע של ציד פראי וברוטלי - מדוע אפוא העמידו פנים כשומרים על הסדר? זו הייתה התחושה שהתקבלה מחלון השירות בגבול: פתח מקושקש, מקושט בערבסקות, בעיטורים ובשכלולים, שלא מוביל לשום מקום, כאילו אינו מודע לכך שהארמון שאליו נועדה הכניסה נמחה מעל פני האדמה. במובן מסוים, בישר מעבר הגבול על מה ששרר בצדו השני. להתראות עולם החוץ. שלום לגיהינום שבפנים. לחצו כאן להמשך קריאה